״אף פעם אין כאן תיאום״ הוא משפט שקל להבין את התסכול שמאחוריו. ובכל זאת, האדם שמקשיב עלול לא לדעת מה בדיוק נדרש ממנו עכשיו.
לתאר רגע מסוים
נסו להתחיל ממה שאפשר לתאר בלי לנחש כוונות: ״בשתי הפגישות האחרונות קיבלתי את החומרים אחרי שהפגישה התחילה״. תיאור ממוקד נותן לשיחה נקודת פתיחה משותפת.
לומר מה חשוב
אפשר להוסיף: ״חשוב לי להגיע מוכן כדי שאוכל לתרום לדיון״. כך הבקשה מקבלת הקשר, והצד השני יכול להבין מה עומד מאחוריה.
לבקש פעולה שאפשר לבצע
״האם אפשר לשלוח את החומרים יום לפני הפגישה הבאה?״ היא בקשה מסוימת. אפשר להסכים לה, להציע מועד אחר או להסביר מה מקשה על ביצועה.
בקשה מזמינה תשובה אמיתית. אם התשובה שלילית, אפשר לברר יחד חלופה שמתחשבת בצרכים של שני הצדדים.
דף קטן לפני שיחה
- מה קרה בפועל?
- מה חשוב לי בתוך המצב הזה?
- איזו פעולה מסוימת אני רוצה לבקש?
- מה ארצה להבין על נקודת המבט של הצד השני?
אפשר לכתוב ארבע שורות, ואז לבחור מתוכן משפט פתיחה טבעי. המסגרת נועדה לעזור להתכונן; השיחה עצמה יכולה להישאר אנושית ולא מתוסרטת.